הטמפרטורות ממשיכות לרדת, השמש לא באה לבקר והתחזיות מנבאות סערות חיצוניות.
חיצוניות? האמנם? 100,000 איש (פלוס מינוס) לוקים ב״דיכאון חורף״, תחושת ריקנות, חוסר חשק עייפות ועוד.
גם אם אתן לא לוקות ברשימת התסמינים, אתן מבינות על מי אני מדברת.
גם אם אתן לא לוקות ברשימת התסמינים, אתן מבינות על מי אני מדברת.
על הימים האפורים שאין ממש אור בקצה המנהרה, קרן שמש כזו שמחממת אותנו ונותנת לנו תחושה שמחר יום חדש,
על גשם שמתחולל בחוץ ולעיתים משקף לנו את הסערה הפנימית, על הבידודים שמוסיפים לנו, עוד גשם פנימי.
על גשם שמתחולל בחוץ ולעיתים משקף לנו את הסערה הפנימית, על הבידודים שמוסיפים לנו, עוד גשם פנימי.
ואולי זה התירוץ לעצמי, לימים שאני לא עפה מעלה מעלה, ״זה החורף הזה, הוא עושה בי שמות״.
אבל לעיתים עוצרת ומזכירה לעצמי שבחורף הישראלי,
קשת בענן היא לא דבר נדיר, היא מסמנת לנו לעצור את המבול הפרטי שלנו ומבטיחה שימים שטופי שמש בדרך.
קשת בענן היא לא דבר נדיר, היא מסמנת לנו לעצור את המבול הפרטי שלנו ומבטיחה שימים שטופי שמש בדרך.
אז אל תשכחו, להכניס קצת צבע מתחת למטריה.
