אוכל זה דבר מנחם, יש משהו באוכל מוכר שמרעיד לנו כמה חדרים בלב,
אוכל המזוהה עם הילדות שלנו, מנה מיוחדת שרק אמא יודעת להכין.
הייתי בהלוויה של אמא של חברה אהובה לפני כמה שבועות,
שנאמרו עליה כל כך הרבה שבחים ובין הבכי והצער חזר על עצמו הקוסקוס המושלם שהכינה.
״איך נתגעגע לקוסקוס של סבתא!״
ופתאום זה הכה בי, אין לי מנה שאני משאירה לנכדים שלי.
כאילו, כשאעזוב את העולם בשיבה טובה, לא תישאר מאחוריי מנת דגל,
איזה מאסטר פיס קולונרי, זה יהיה כל כל מביך שהילדים והנכדים ידברו על ״הפסטה הלבנה בלי הרוטב של סבתא, איך נתגעגע!״
או ״הפיצה מקפיצה בצורת ריבועים של סבתא״
חייבת לשים לי למטרה, אוכל שינחם את צאצאיי לאחר מותי,
שוקלת לגנוב מתכון ולייחס אותו לשושלת השירצורית שלי!
מתכונים לגניבה יתקבלו בברכה
(טור אישי // מגזין נשים)
