"זו פגישת זום או פרנוטלית?" זו השאלה שנשאלה הכי הרבה בתקופה האחרונה. פגישות עבודה בצפון הרחוק הומרו למסך מדבר, דווקא נחמדה הקורונה הזאת שחוסכת לנו שעות נסיעה רבות בשבוע. לשבת בבית עם חולצה מכופתרת ונעלי בית של חד קרן, מרגישה פתאום כמו כל המגישי טלוויזיה שנותנים לנו חצי תמונה רשמית כשהחצי שני הוא ג'ינס וכפכפים.
יש אנשים שאני מכירה אותם רק כחצי, בחיי, ברגע שאפגוש אותם מחוץ למסך רוב הסיכויים שלא אזהה אותם, פשוט בלייב הכל נראה אחרת, חי יותר.
אבל עם כל הכיף שלהיות בבית, אני אדם של אנשים, אוי יצא לי בטעות אנשים במקום בגדים, התכוונתי אני אדם של בגדים, בגדים אמיתיים שצריך ללבוש ולצאת איתם החוצה, על כל הגוף לא רק מה שרואים במסך. אל תקחו לנו את הבגדים, בסגר הראשון היו לי בגדים שצעקו אליי "קחי אותי, קחי אותי" אז משתדלת לטפח גם את הנעלי הבית וגם את הג'קטים, לא לגרום לטראומה לאף אחד מהצדדים.